אומרים שהאמת מוזרה יותר מדמיון והגורל כותב את התסריט טוב יותר מכל תסריטאי. הסרט "הכתובת על הקיר" נסגר רק לאחר הפלישה התוקפנית של רוסיה לאוקראינה. זה שינה את חייהן של מדינות רבות באירופה והרס באופן קיצוני את הדמיון הרומנטי של מה שיכול לקרות לאנושות בתחילת המאה העשרים ואחת. הסרט מחבר את הטבח בבאבי יאר עם הטרגדיה הנוכחית. הסרט הוא השתקפות של העבר, ובו בזמן, עדות למה שקורה עכשיו…
איציק, רווק ירושלמי הגר מעל הוריו, מעגן קיומו בטקס יומי: בורקס אצל מוסא. כשאבחנה רפואית מאלצת אותו להיגמל מפחמימות, עולמו
אם ובת, ילידות מוסקבה, יוצאות יחד למסע באוקראינה בזמן מלחמה. הבת שואלת שאלות על זהות ושייכות לאוקראינה ורוסיה, בעוד האם
מיכאל (6) לומד בגן על המילה תקווה וחוזר במחשבה ש"תקווה היא מקום בו כולם נחמדים אחד לשני". בזמן אחת מהפסקות
מסע אישי משפחתי בעקבות מכתב ווידוי מסעיר שאימי כתבה למגירה לפני מותה; "כל החיים הצגה אחת גדולה. אני רוצה למות
לענת יש חלום-להעלות הצגה על זיכרונותיה מבית הילדים בקיבוץ. כשביתה נעם, מביימת אותה בין נופי ילדותה, העבר צף ומעלה שאלות
נעמה (24) ואביה אהרון מתקשים להשתחרר מאבל מות האם בסוף שנת האבל. אלו ה'ימים הנוראים' ואהרון שמשמש כשליח ציבור בבית
מפרוץ המלחמה וכניסת כלבים משוטטים דרך הגבול הפרוץ, מיכאל ואביו פרנקו נוסעים מהמרכז לדרום הארץ במטרה להציל את כלבי הדרום.
מסע של שתי צלמות בנות זמננו ברחבי אירופה בעקבות יוליה פירוט, הצלמת והלוחמת בנאצים, שהחזיקה ביד מצלמה ובכיס אקדח.
הסופר חיים באר נע בין פרקי חייו לרגעים בהם הפכו לפרקים בספריו. הסרט חוקר את שורשי כתיבתו – מילדותו בירושלים,
