חלון לירושלים

  • דוקומנטרי

  • ארץ הפקה: ישראל

  • שנת הפקה: 2012

  • אורך: 64 דקות

  • שפה: עברית (תרגום לאנגלית)

 

בימוי ותסריט: עפרה שראל-קורן

הפקה, תחקיר ופיתוח תוכן: סיגל לנדסברג

צילום: רוני קצנלסון, דני ברנע

מוסיקה מקורית: אבי בנימין

עיצוב פס-קול: רותם דרור
הפקה: שירות הסרטים הישראלי בסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

 

סינופסיס:

בחיפושיו אחר רקע לצילומי חתן-כלה, מהם הוא מתפרנס, מגלה לחרדתו יום אמיר, צלם ואמן מחאה ירושלמי, את תהליכי ההרס המהירים ורבי העוצמה המתרחשים לאור יום בירושלים. ״הכלה המיתולוגית״ ירושלים נגזלת, להגדרתו, מ״תכשיטיה״ - בתים היסטוריים עם ״נשמה״, שנבנו במהלך המאה ה-19 מחוץ לחומות העיר העתיקהונכחדים בהינף דחפור, עם היתר הריסה וגם בלעדיו. במקומם מוקמים מבני ענק מודרניים המתנכרים לאופיה של העיר.

יום מקים את ״מחתרת הבושה, שהמצלמה היא כלי הנשק שלה, וחותר תחת הממסד במתקפת תיעוד מצולצת ובמעשים נועזים. מבין הריסות הבתים ומפחי הזבל הוא מלקט את ״תכשיטי העבר״ של ירושלים - משקופי חלונות שיצרו אומני עץ ומנסה, במאמץ הגובה ממנו מחיר אישי כבד, להקים עבורם מוזיאון אמיתי.

כאב דומה מניע את פרופ׳ סעדיה מנדל, מבכירי האדריכלים בארץ ומהראשונים שעסקו באדריכלות השימור בישראל. מנדל, שהיה שותף לשימורן של יפו ועכו העתיקות, ימין משה ומשכנות שאננים, מעביר באומץ ביקורת נוקבת על הגורמים האינטרסנטיים ״שטופי זימת ניצול השטח״ של ירושלים. הוא נלחם נגד המכונה בפיו ״אינטרסט-תרבות״, על מנת לאפשר לירושלים, שעל חשיבותה ההיסטורית יש קונצנזוס עולמי, לספר את סיפורה האותנטי והשלם.

הסיפורים הנשזרים זה בזה פותחים חלון לסיפור המאבק למען המורשת הבנויה של ירושלים, המתנהל בד בבד עם הידיעה הלא פשוטה שהמלחמה היא על רוח המקום, ועל רוח קשה מאד להאבק...

 

הסרט השתתף בפסטיבל קולנוע יהודי- בסינמטק ירושלים, ובפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות- במוזיאון תל אביב.

  • Grey YouTube Icon
  • Grey Facebook Icon

״וואו, איזה סצינת פתיחה מדהימה יש ל׳חלון לירושלים׳, ההשוואה לסצינת הפתיחה של ׳לה דולצ׳ה ויטה׳ של פליני היא בלתי נמנעת. אצל פליני פיסלו הענק של ישו הצלוב נישא לוותיקן על ידי מסוק, כאשר צילו של ישו מרחף מעל בתיה של העיר רומא... אצל שראל-קורן רואים את יורם אמיר, צלם ואמן מחאה ירושלמי, בדמותו של ישו, נושא על כתפו צלב מסגרת של חלון ירושלמי ישן, כשהוא מתנהל לאיטו ברחוב אגריפס כמו בוויה דולורוזה... אכן סרט על שימור בניינים, אבל בניגוד לנושא המפוהק משהו, הסרט הוא מרגש, יצרי, נוגע ואפילו מותח...״

ציטוט מתוך כתבה של אשר קשר, ״ידיעות אחרונות״- לכתבה המלאה

לכתבה של גלית מילצ׳ן, ״מודיעין ניוז״